לפני שנה בדיוק ביקרתי באוהל של נשים עושות שלום מול מעונו של ראש הממשלה. התנועה ארגנה צום קהילתי במשך 50 יום לזכר המלחמה האחרונה ובמחאה נגד זאת שעלולה לקרות. הנשים צמו לפי התור במשך 50 ימים--כמספר ימי מלחמת צוק איתן.
לרוע המזל, בשנה שחלפה לא ראינו שום התקדמות לכיוון השלום, להיפך. הנה כמה מהרשמים שלי משנה שעברה.
27/715 אתמול ב9 באב באוהל של נשים עושות שלום, מספר הצמות היה רב יותר מכרגיל. נשים צמו לזכר טרגדיות לאומיות עתיקות ועכשויות. יש אסונות בלתי נמנעים, אך המלחמה האחרונה, שקבלה את השם המכובס מבצע צוק איתן, לא היתה כזאת. מספר ימים לאחר תחילת המלחמה ביולי 2014 יותר מ1000 איש הגיעו לעצרת בעיר הערבית טירה כדי לומר יחדיו, ״יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים.״ כל הדוברים, יהודים וערבים כאחד, אמרו שעדיין לא מאוחר להפסיק את המלחמה. מפגינים רבים נשאו שלטים בעברית ובערבית. אשה אחת עמדה ליד הבמה במשך כל זמן הנאומים והניפה שלט גדול שעליו כתוב בעברית ״יהודיות וערביות מסרבות להיות אויבות.״
הפעילות בנשים עושות שלום רוצות לוודא שהפעם כולם רואים את השלט ומוכנות לפעול. הן יושבות באוהל מול בית ראש הממשלה מאז ה9 ליולי 2015, בדיוק שנה לתחילת מבצע צוק איתן. באותו יום הן גם החלו בצום של 50 ימים. נשים עושות שלום קוראות לממשלה לחזור למשא ומתן עם הפלסטינים.
בשני הביקורים שלי באוהל הוא המה מפעילות. למרות הסיבה העגומה למחאה היתה אנרגיה של תקווה. ומצב רוח מרומם. הנשים הצמות נשאו שלטים כחולים שהבדילו אותן מהשאר, ונשים אחרות עודדו עוברים ושבים להכנס ולשבת באוהל. מידי פעם היו שיחות או דיונים ספונטניים.
למשל צעיר חרדי הגיח פתאום וניסה לשכנע את הנוכחות שאין סיכוי לשלום וגם אין בו צורך. הנשים מכניסות האורחים הקשיבו לו בנימוס, אולי אפילו יותר מידי בנימוס, והוא לא חדל מלדבר.
בזמן שהייתי שם ראינו אפילו את פמליית ראש הממשלה, אבל כצפוי הוא לא עצר לשוחח עם הנשים באוהל.
לפני שנים מספר רעיתו שרה חלקה לסטודנטים שהפגינו מחוץ למעונה פיצה. אמנם לא ראוי להציע פיצה לשובתות רעב, אבל בודאי היו מקדמות בברכה איזו מחווה של סולידריות. האם שרה נתניהו, אשה ואם, לא מעוניינת בשלום?
ימים מספר לאחר פרסום פוסט זה, שרה נתניהו אכן נפגשה עם נציגות מנשים עושות שלום. ממה שקראתי בעיתון אודות הפגישה הסקתי שזאת לא היתה הצלחה גדולה. הנה כמה קטעים רלוונטים ממה שכתבתי לפני שנה.
17/8 לאחר פגישתן עם שרה נתניהו ארבע הפעילות של נשים עושות שלום כונו בשני עיתונים שונים ״פעילות שמאל.״ זאת דוגמא לכך שלא משנה עד כמה אנו משקיעות בלהבהיר ולדייק במעשינו ובמילותינו אין לנו שליטה על איך שאחרים תופשים אותנו. מאז שהוקמה התנועה לאחר מבצע צוק איתן, היא הגדירה עצמה כלא מפלגתית. היא קמה כתנועת שטח שתהווה מטריה לנשים רבות מרקעים שונים ככל הניתן. נשים עושות שלום נשארה באופן מודע בתוך הקונצנזוס והדגישה רק ערכים אוניברסליים, ולכאורה, לא שנויים במחלוקת. זה היה אמור לעבוד, האם ישנה אשה שתודה בפה מלא שאינה רוצה שלום?
אך בעולם של היום אפילו כרטיס ברכה אינו מעל לכל חשד, וקבוצה של נשים כמוני וכמוך שיושבות מחוץ למעון ראש הממשלה ומונחת נגד המלחמה הבאה הן ללא ספק שמאלניות. כל מה שהיה צריך זאת פגישה קצרה עם שרה נתניהו כדי להרוס שנה שלמה של הליכה זהירה על קצות האצבעות.
לאחר יותר מ30 ימי צום כשהגברת הראשונה מצאהסוף סוף זמן להפגש עם הנציגות של תנועת הנשים הגדולה ביותר שקמה אי פעם בישראל (ובה יש גם מספר רב של אמהות לחיילים), היא שלחה אותן לשבת מול ביתו של אבו מאזן ברמאללה כי הוא האחראי לכישלון השיחות (הארץ 12/8)
בזמן שהמילה שמאל התדרדרה מתפישת עולם לגיטימית לתואר גנאי שהוא כמעט שם נרדף לבוגד, אני מקווה שהמיתוג ״פעילות שמאל״ אינו נסיון ציני לשבור את רוח התנועה כדי לעצור את היוזמה החשובה הזאת.
אני שמחה לדווח שאף אחד לא הצליח לשבור את רוח הפעילות בנשים עושות שלום. התנועה ממשיכה לפעול ברחבי הארץ כדי להגביר את המודעות לצורך בהסכם מדיני. מתוכננים ארועים בקנה מידה ארצי ובסוכות תתקיים צעדה המונית לכוון ירושלים.
נקווה שהפעם, שלא כמו לפני שנה, צעדת התקווה של נשים עושות שלום תעורר סוף סוף את המנהיגים בשני הצדדים. כבר עייפנו לשמוע את כל התירוצים מדוע מנהיגינו לא מסוגלים לעשות שלום.
No comments:
Post a Comment