הפליט ואתה: ״אי שם״ בפסטיבל עכו

סתיו פלטי נגב כבר הוכיחה שהיא יכולה לעשות דרמה מצמררת מנושא מדכדך שאף אחד לא רוצה לחשוב עליו. בהצגה סלים סלים, שזכה בפרסים בפסטיבל עכו, היא הצליחה להעביר את המורכבות בקונפליקט הפלסטיני והישראלי דרך דמויות אנושיות ומרתקות.

כעת במחזה אי שם המציג בפסטיבל עכו (בימוי: הישאם סלימאן) היא הולכת אפילו רחוק יותר ומתמקדת באלו שהחברה המערבית מעדיפה להתעלם מהם, להשאיר בחוץ ,או לכלוא. ישנם 4 שחקנים במחזה שמופיעים אחד על אחד בפני 4 צופים ב4 חדרים שונים, כל שחקן מספר על תלישות אחרת.

תאור המחזה אינינו מגלה במאומה מה מחכה לצופה מאחרי המסך/ וילון של כל חדר:

"אֵי שם: הצגה לצופה יחיד" היא הצגה הבנויה מחמישה סיפורים של פליטים מתקופות וארצות שונות. המופע הוא תיאטרון "אחד על אחד", כל סיפור הוא מופע אישי עבור צופה אחד בכל פעם. הצופה מוזמן להיכנס לעולמם של הפליטים, לפגוש אותם באופן אישי ולהפוך לחלק מסיפורם.״

כיון שהמחזה מורכב מארבע מערכות, המוצגות בצורה סימולטנית בארבעה חדרים שונים, כך שאין בעצם התחלה וסוף. כל מערכה מספרת סיפור אישי/קולקטיבי של פליטות. סודני מדרפור שנמלט מהתופת רק כדי להיות כלוא בישראל, עירקי שנס לסוריה בנה את חייו ולאחר מות שני ילדיו נמלט עם אשתו ובתו הקטנה בספינה רעועה לאירופה. זמרת מצריה יהודיה שלאחר קום מדינת ישראל נודתה ונאלצה לעלות לארץ ולעסוק בעבודות נקיון, פליט בן פליט נכד של פליט קורבן של הנכבה.

הוראות הבמה שניתנות לצופים בהצגה נותנים למחזה מבנה פורמלי. עוד לפני שנכנסים לאולם הקריפטה הצופים מקבלים הוראות מפורשות איך להתנהל במשך הארוע. הוראות אלו הן טכניות, לא אישיות, כמעט צבאיות: תצעד בכוון השעון, עמוד מחוץ לדלת, אתה יכול להכנס וכו. ההוראות חזרו על עצמן בהתחלה, ואחרי כל מערכה, וגם בסוף שהיה במיקום שונה לכל אחד מהצופים.

הרגשתי שהוראות אלו נתנו לצופה טעימה מהמציאות השגרתית של הפליטים, וההתעקשות לקחת מהם את האנושיות. לזמן קצר היינו נגם אנו אלצים למלא פקודות שרירותיות,

בחדר עצמו, לבד עם הפליט הרגשתי מאד לא נוח. כבר לא יכולתי להיות אחד מהקופים שלא רואה, שומע או מדבר. אני הייתי מול הפליט בעמדת הנאשמת, זאת שלקחה להם את הבית, לא נתנה לו להכנס לביתי שלי, או התעלמה מזהזעקות.

אך אפילו כשהרגשתי מותקפת אי שם לא חדל לרגע מלהיות תאטרון מעולה הודות למשחר המסוגנן, התפאורה והמבנה, והטקסט שהיה בו זמנית מוכר וגם חדש וזר כפי שבוצע על ידי השחקנים/פליטים

הבחירה של ארבע תחנות היתה מחווה סגנונית למסורת תיאטרון ימי הביניים. מהלך מאד אפקטיבי שנטע בצורה אירונית את הנושא העכשווי של תלישות במסורת ארוכת שנים של התרבות המערבית. יותר מזה, כשהצופים נעו מתחנה לתחנה במחזוריות ניתן היה להעביר מסר ימי ביניים נוסף הקשור באפסותו של האדם.

היה מטלטל ומרגש לצפות כל כל מקרוב באדם זר ולשמוע סיפור נורא על חוסר צדק וסבל. כשישבתי בכסא בחדרים השונים פתאום השתכנעתי שזאת דרך אפקטיבית ביותר להתמודד עם נושאים קשים והביא לשינוי תודעתי. יותר מזה, היה לי ברור שמחזה כמו אי שם הוא בדיוק המהות של תאטרון: התמודדות עם טרגדיה אנושית בצורה אמנותית ודרמטית.

מגיע לפסטיבל עכו שבחים על שכלל את אי שם בתכנית שלו. זה סימן מאד חיובי שלפסטיבל יש הערכה ואהבה לאמנות והוא מבין את השליחות האמיתית של תאטרון בימינו.

הפוסט הופיע בטיימס אוף ישראל

http://blogs.timesofisrael.com/the-refugee-and-you-somewhere-in-acre-festival-for-alternative-theater/